החלטה בתיק ע"נ 49739-02-12

        רקע כללי

1.      המערערת מבקשת מהוועדה להכיר בה כנכה לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) [נוסח משולב] התשי"ט-1959 [ להלן- חוק הנכים] וזאת בשל מחלת טרשת נפוצה  ממנה היא סובלת כיום שלטענתה מקורה בשירותה כשוטרת במשטרת ישראל.

2.      להלן כמה עובדות העולות ממסמכים המצויים בפנינו:

א.          המערערת ילידת 1966.

ב.           המערערת התגייסה למשטרת ישראל בחודש 10/95.

ג.            המערערת שימשה כחוקרת במשטרת ישראל ובמסגרת עבודתה חקרה מקרים של אלימות במשפחה, תקיפות נשים, התעללות בילדים, גניבות, פריצות, תיקי אונס ותלונות שווא.

ד.           ב-6.5.1997 אושפזה לראשונה למשך שבועיים עקב חולשה וחוסר תחושה ברגליים ותחושת "חגורה לוחצת באזור הבטן המרכזית" [ ראו עמ' 45-46 לתיק הרפואי]. יצויין בהקשר זה שאין מחלוקת על כך שכבר במועד זה סבלה המערערת מהמחלה [ ראו עדות פרופ' קרוסיס בעמ' 5 לפרוט וסע' 45 לסיכומי המערערת]. 

ה.          ביום 1.3.98 אושפזה המערערת בביה"ח הדסה למשך 10 ימים עקב סחרחורת וראיה כפולה [ ראו גיליון סיכום מחלה בעמ' 33-34 לתיק הרפואי].

ו.            בשנת 1999 נישאה מערערת בשנית [ ראו פרוט' עמ' 16 ש' 21-24].

ז.            בשנים 2002-2003 עברה המערערת טיפולי הפריה.

ח.          באפריל 2004 סופחה המערערת למחלק רישום עקב היותה בהריון ועקב חוסר שביעות רצון מתפקודה.

ט.          המערערת ילדה בת ויצאה עקב כך לחופשה מ-23.7.04 ועד 3/05 [ ראו פרוט' עמ' 17].

י.            ביוני 2005 הוחלט להאריך את שירותה של המערערת בשנה אחת בלבד שבמהלכה ייבחן תפקודה כשוטרת.

יא.        ביום 31.5.06 נמסר לה שאין המלצה להאריך את שירותה במשטרה. בהקשר זה היא עתרה לבג"צ. עתירה זו נמחקה כ-4 חודשים  מאוחר יותר לאחר שהמערערת סופחה לתחנת שפט לתקופת ניסיון והמערערת עברה לתפקיד חדש.

יב.         ב-3.8.06 אושפזה המערערת בבי"ח הדסה למשך 6 ימים עקב חולשה ברגל שמאל, יד שמאל וקושי בהליכה מזה כיומיים. באשפוז זה  אובחנה המערערת ע"י פרופ' קרוסיס כסובלת ממחלת טרשת נפוצה כמחלה כרונית וללא סיכויי החלמה.

יג.          ביום 21.10.07 אושפזה המערערת בביה"ח הדסה למשך 3 ימים עקב חולשה ברגל שמאל מזה כיומיים [ ראו עמ' 10 לתיק הרפואי].

יד.         ביום 31.12.08 פרשה המערערת משירותה במשטרה.

3.      המערערת טענה לכך שמחלתה נגרמה או לפחות הוחמרה בשל לחץ רב במהלך עבודתה כחוקרת ובשל קיומו של לחץ מצד המפקדת הישירה שלה, גב' ציפי קוסקס. המערערת הסתמכה על חוות דעתם של ד"ר עדי וקנין ופרופ' דמיטריוס קרוסיס . מאידך, המשיב הסתמך על חוות דעתו של פרופ' שדה שלפיה אין קשר סיבתי בין מחלת המערערת לבין השירות שכן מחלתה פרצה עוד קודם להתרחשותם של אירועי הדחק שהיא טענה להם. להלן הקביעות שקבעו המומחים הנ"ל:

ד"ר עדי וקנין , מומחית נוירולוגית מטעם המערערת בתחום הנוירולוגיה כתבה בסיכום חוות דעתה מיום 1.11.09 כדלהלן: " נכון להיום האטיולוגיה של מחלת הטרשת הנפוצה אינה ברורה, אולם יחד עם זאת, חלק מכובד מחשובי המדענים בתחום חקר מחלה זו, המקימים אסכולה מבוססת, טוענים לקיומו של קשר סיבתי להחמרת מצב המחלה על ידי לחץ נפשי. כפי שנאמר לעיל (ולמרות הויכוח שעדיין קיים בספרות בנושא זה) חוקרים מרכזיים בתחום הטרשת טוענים לקשר בין לחץ נפשי והחמרת המחלה או ההתקפים".